יהושע עציון

שוקן הוצאה לאור, תל אביב 1992

280 עמודים

תקציר:

ספר קונטרוברסיאלי זה קורא למהפכה בארכיאולוגיה הישראלית. המחבר, יהושע עציון, טוען שחוסר ההתאמה הכמעט מוחלט בין הממצא הארכיאולוגי לבין המסורת המקראית יכול להיות מוסבר על ידי טעות בתיארוך השכבות הפר-הלניסטיות בארץ ישראל.  
עציון פיתח תיארוך חלופי לשכבות הקדומות בארץ-ישראל ויצר שיטה שלמה וכוללנית, המתגברת על הסתירות והפירכות שבמחקר המקובל. בבסיס שיטתו מונחת הטענה, כי התיארוך המקובל של השכבות הארכיאולוגיות הקדומות בארץ-ישראל, יסודו בטעות של מאות שנים, ובגללה מחפשים החוקרים את עקבות התרבות הישראלית הקדומה בשכבות קרקע, שזמנן האמיתי מאוחר בהרבה ביחס לתקופת המקרא. כתוצאה מכך נוצרו בעיות, שהחמורה שבהן היא הסתירה הגמורה שבין הממצא הארכיאולוגי לעדות התנ"כית.
בהסתמכות על שיטת התיארוך שלו, מוכיח המחבר שבכל מקום בו נעצו הארכיאולוגים את מעדרם והעמיקו לחפור הם עלו מבלי משים על שרידים משמעותיים של התרבות החומרית הישראלית המתאימים לתיאורים התנ"כיים. עיקר הספר מוקדש, אפוא, לפירוש מחודש של הממצא הארכיאולוגי בארץ תוך השוואתו עם הטקסט המקראי.
את ההקדמה לספר כתב פרופ' אברהם נגב והוא מכיל כ- 150 תמונות ומפות, אינדקס מפורט וביבליוגרפיה נרחבת. הספר מחולק ל 5 חלקים (שערים):
בחלק הראשון - סוקר המחבר את ההיסטוריה של הארכיאולוגיה בארץ ישראל ויש בו הסבר להגיון ולמתודולוגיה העומדת בבסיס התיארוך החליפי.
בחלק השני - מתייחס המחבר להיסטוריה מתקופת האבות ועד מלכות שלמה ומתאר את העדות הארכיאולוגית בשכבה הכלקוליתית, וכן, בברונזה הקדומה ובברונזה התיכונה בארץ ישראל.
בחלק השלישי והמרכזי של ספר - מטפל המחבר בכל הבעיות הקשורות בירושלים התנ"כית. הוא מראה שעיר דוד הייתה ממוקמת בתוך גבולות העיר העתיקה של ימינו ולא בגבעת העופל, כפי שמקובל היום.
החלק הרביעי – מכסה את תקופת בית ראשון ואת הממצאים הארכיאולוגיים של שכבת הברונזה המאוחרת.
החלק החמישי והאחרון - מוקדש לעדות הארכיאולוגית של שכבת הברזל ומכסה את תקופת שיבת ציון אשר, לפי הגישה מקובלת, כמעט ואינה קיימת בשכבות העתיקות בארץ ישראל.
בהתאם לתזה שלו, המחבר מראה, בין השאר:

1. קיימת עדות ארכיאולוגיות לסיפור המקראי על הרעב ששרר בארץ בתקופת האבות;
2. בחצי-האי סיני יש עדויות לתרבות החומרית מתקופת נדודי בני-ישראל במדבר;
3. בחפירות תל א-סולטאן שליד יריחו נתגלו חומותיה הממוטטות של יריחו הקדומה שנכבשה בידי יוצאי מצרים;
4. בירושלים ובסביבותיה קיימים שרידים מאמנות הבניה המפוארת של תקופת בית ראשון אשר חלקם נבנו ע"י דוד ושלמה;
5. מכתבי אל-עמארנה הם בעצם מתקופת מלכי יהודה האחרונים;
6. רב החומר המצרי שנמצא בארץ ישראל בשכבת הברונזה המאוחרת  שייכים בעצם לתרבות הפלשתית.
7. בתל לכיש קיימות עדויות מצמררות של מעשי הזוועה שביצעו החיילים הבבליים;

מאז פרסומו בפברואר 1992, עורר הספר סערה וחילוקי דעות בין החוקרים וזכה הן למחמאות והן לביקורת ואף לדחייה מוחלטת.
פרופסור אברהם נגב, לשעבר ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כתב בהקדמה לספר:  "....כשמונה שנים הקדיש יהושע עציון ללימוד ההיסטוריה של הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל ובעיותיה, אולם בהיותו אוטודידקט לא ספג את מערכת המוסכמות שלנו הארכיאולוגים, שהן כתורה מסיני שלא קל לנו לסטות מכל אות ותג שבה...עציון נוקט דרך אחרת, שהיא, לאמיתו של דבר, חייבת להיות דרכו של חוקר הבא לחקור ארץ חדשה...שלא כבתמונה המתקבלת מעבודתם של הארכיאולוגים המסורתיים... מציע עציון תמונה שלמה, שאין בה חריגים".
באותה שעה, פרופסור אפרים שטרן, עורך קדמוניות, כתב: "התנ"ך האבוד הוא דוגמא לכך  שההתערבות של חובבים בעניינים מדעיים מגיעה לשיאים חדשים". פרופ' יעקוב שביט, במאמר עיתונאי, כינה את עציון "פונדמנטליסט חילוני" ופרופסור דוד אוסישקין, מהמכון הארכיאולוגי שבאוניברסיטת תל אביב, הזהיר את הציבור בראיון ברדיו לבל  יקרא את הספר.
לעומתם, חוקר המקרא הידוע, פרופ' יהודה אליצור מאוניברסיטת בר אילן, אמר - בדיון מוקלט שנערך במכון ויצמן למדע לרגל צאתו של הספר לאור – שמצא בספר הרבה רעיונות מקוריים וחדשניים שהוא מעריך כנכונים ובעיקר הזהות של בונה הקיר המזרחי של הר הבית. "אפילו אם רק רעיון יחיד זה ימצא נכון" אמר פרופ' אליצור "הרי שפרסום הספר היה כדאי."